שוקולד – כן או לא?

אני אוהב שוקולד ועוגות גבינה
וארטיק וסוכריות, ותות גינה...
מכירים את השיר? יופי. עכשיו יש לכם הזדמנות לדעת קצת יותר על השוקולד: מה ההבדל בין שוקולד כהה, שוקולד חלב ושוקולד לבן? האם לאכילת שוקולד יש באמת את התועלת המיוחסת לו כמו: יכולת למנוע או אף לטפל במחלות לב וכלי דם, לשפר תפקוד כלי דם פריפרים? להוריד רמות LDL כולסטרול, להוריד רמות לחץ דם, להפחית את קרישת הדם? אילו מרכיבים בשוקולד תורמים או מזיקים לבריאותנו: נוגדי החמצון? השומן? הסוכר? על כל אלו ועוד בכתבה שלפניכם.

שוקולד הוא מרכיב המצוי בסוגים רבים של דברי מתיקה העשוי מזרעים מותססים, קלויים וטחונים של עץ הקקאו הטרופי, הנקרא קקאו תאוברומה (ביוונית - מזון האלים). השוקולד הוא שילוב של מוצקי קקאו ושומן (חמאת קקאו). ערבותו לחייך ומרקמו המיוחד עושה אותו פופולארי במיוחד.

מוכרים ארבעה סוגים עיקריים של שוקולד:
שוקולד כהה: שוקולד ללא תוספת חלב, בעל תכולת מינרלים גבוהה. לפי התקן האירופאי שוקולד מסוג זה חייב להכיל לפחות 35% מוצקי קקאו.
שוקולד חלב: תערובת של ליקר הקקאו, חמאת קקאו וסוכר. דומה בהרכבו לשוקולד כהה, בתוספת חלב, אבל החלב ממתן את טעמו ומפחית את המרירות האופיינית לקקאו.
שוקולד מריר: שוקולד כהה בעל תכולת סוכר נמוכה יותר ואחוז גבוה יותר של ליקר שוקולד. משמש לרוב לבישול, אך ישנם רבים המעדיפים לאכול שוקולד זה בצורתו המוצקה על פני הסוגים האחרים.
שוקולד לבן: מבוסס על חמאת קקאו ואינו מכיל מוצקי קקאו.

בשני העשורים האחרונים של המאה העשרים עלתה צריכת השוקולד כמעט פי שלושה, והגיעה לחמישה קילוגרם לאדם בשנה. אולם, השימוש בשוקולד כמזון בעל תועלת רפואית מיוחס כבר לאצטקים במקסיקו. במהלך היסטוריה היו לשוקולד שימושים רפואיים מרובים, אך העיקריים היו: למטרת עלייה במשקל, לטיפול בדיכאון והיפראקטיביות, וכן לטיפול בשיגרון ובאנמיה.

עדויות מדעיות ממשיכות לתמוך בסברה כי מגוון מזונות מן הצומח כמו: שוקולד, תה ויין אדום מספקים פיטוכימיקלים פוטנציאלים ומרכיבים אחרים אשר עשויים לתרום להפחתת הסיכון למחלות לב וכלי דם. מחשבות אלו קשורות בכך שהשוקולד עשיר בפוליפנולים הידועים כפלבנואידים (המרכיב העיקרי של הפלבנואידים בשוקולד כהה קרוי Flavanols). דוגמא לכך הוא מחקר שפורסם בנובמבר 2007 בעיתון היוקרתי Circulation. מחקר זה הראה כי לאכילת שוקולד כהה, שהיה עשיר ב-Flavanols, היתה השפעה מיטיבה על התרחבות של כלי דם ושיפור בתפקוד כלי הדם, בקרב מושתל לב שקיבלו את השוקולד הכהה לעומת אלו שקיבלו שוקולד ללא קקאו.

מחקרים אחרים טוענים כי לשוקולדים מסוגים אחרים (חלב/לבן) אין אותה ההשפעה. הסיבה לכך היא שבשוקולד מריר ריכוז הקקאו גבוה יותר, יש בו יותר פלבנואידים ולכן יש צורך ב- 38 גרם שוקולד מריר ליום, לעומת 125 גרם שוקולד חלב ביום לצורך השפעה מיטיבה ארוכת טווח.

אם כך, נראה היה שיש בשורות טובות לציבור אוהבי השוקולד, ובמיוחד לאוהבי השוקולד הכהה. אולם, בדצמבר 2007 פורסם מאמר מערכת בעיתון יוקרתי אחר, The Lanct, אשר חושף כי חברות ייצור שוקולד שונות בעולם מעדיפות להוציא את הפלבונים מהקקאו בשל השפעתו המרירה על המוצר המוגמר. מכאן, ששוקולד כהה, אשר אמור להכיל כמות גבוהה של פלבונים, עלול להישאר ללא כלום. במקום זאת, משאירות חברות השוקולד את הסוכר והשומן, אשר תורמים לטעם הערב לחך אך גם לכמות הקלוריות הגדולה שבמוצר ולהיצרות כלי הדם. אנו כצרכנים צריכים להיות גם מודעים לכך שבדרך כלל אין סימון של תכולת הפלבונים על אריזות השוקולד. סימון של אחוז הקקאו על המוצר איננו מייצג את כמות הפלבונים שבשוקולד.

לסיכום, עדיין אין מספיק מחקרים שבוצעו על כמות גדולה של אנשים אשר מגיעים למסקנה חד משמעית בדבר ההשפעה של צריכת השוקולד על הסיכון למחלות לב קרדיווסקולאריות. יש להתחשב בעובדה שמחקרים כאלו קשה לבצע, מאחר שתכולת פלבנואידים במזון עלולה להיות מושפעת, מתנאי גידול ואקלים, ייצור ועיבוד המזון, ולהשתנות כתוצאה מכך. לפיכך, נכון להיום, אין בידינו מידע מתאים על מנת לגבש המלצות לכלל האוכלוסייה. מידת ההשפעה של כמות הפלבנואידים בכלל, ובשוקולד בפרט, עדיין חמקמקה וקשה להגדירה. דרושים מחקרים רבים בנושא גם בעתיד ואולי, מי יודע, השוקולד יחזור וישמש שוב גם כתרופה.

להצגת מאמרים ופרסום בערוץ זה, צור קשר